וירג'יניה המערבית היא מדינה באזור האפלצ'ים ודרום מזרח ארצות הברית. המדינה נקראת גם בכינוי "מדינת ההרים". בירת המדינה היא צ'ארלסטון והיא גם העיר הגדולה ביותר במדינה.
תחילתה של וירג'יניה הייתה כחלק ממדינת וירג'יניה הנוכחית, אך היא נפרדה ממנה בשל התמיכה בעבדות והצטרפה לקונפדרציה של מדינות אמריקה במהלך מלחמת האזרחים. הפרידה ממדינת וירג'יניה קרתה בשנת 1861 לאחר החלטה שהתקבלה בוועידת וילניג. המדינה הצטרפה לאיחוד רשמית בשנת 1863. מבחינה גיאוגרפית המדינה נחשבת למדינה דרומית והמיוחדות שלה היא בעיקר בצורתה, כך שהרבה מהערים שלה נמצאות בתוך טריריטוריה של מדינות אחרות כמו אוהיו, פנסילבניה ווושינגטון הבירה. היופי שבמדינה הוא ההרים שלה ויש בה תעשיות רבות עוד מראשית ההיסטוריה של חיטוב עצים ופחם. אחד מאוצרות הטבע שלה הוא הקרסט ולכן חוקרי מערות רבים מגיעים אליה לחקר ופעילות מדעית. מדינת וירג'יניה המערבית ידועה בתור מקום לעשות בו סקי, צייד, טיפוס ערים ודיג.
ההיסטוריה של מדינת וירג'יניה המערבית
ההיסטוריה בוירג'יניה המערבית מחולקת למעשה לתקופה הקולוניאלית, לתקופה המאוחדת ולפיצול. בתקופה הקולוניאלית, שנת 1671 מגיעה לוירגי'ניה המערבית משלחת מטעם ויליאם ברקלי אשר נשלחה לחקור את אזור מפלי קנווה על שם שבט האינדיאנים שהיו חיים באזור. חוקרים נוספים הגיעו גם מגרמניה. האזור היה מוכר למלך אנגליה עוד בשנת 1661 וכבר אז הוא תיכנן להקים קולוניה חדשה באזור. תכנון זה הפך למעשי רק בשנת 1746 כאשר האנגלים הגיעו לתחום את האזור. כאשר האנגלים הגיעו לאזור בשנה זו הם גילו כי כבר יש בו מתיישבים גרמנים. בהמשך ניסו להקים על חלקים של שטח זה את קולוניית ונדליה אשר תוכננה עד לנהר אוהיו של היום. תוכנית זו ירדה מהפרק בשל התנגדות השבטים באזור.
וירגי'יניה המאוחדת
וירג'יניה כמדינה אחת מאוחדת הייתה מאוד מיוחדת בנוף שלה בשל השוני הניכר בין האזורים השונים. בחלקה הדרום מזרחי של המדינה ישבו הוותיקים ובחלק המזרחי ישבו מהגרים מגרמניה וסקוטלנד. כמו כן, החלק הדרום מזרחי איפשר עבודה חקלאית, מה שלא התאפשר בחלק המערבי בשל הטופוגרפיה ההררית. העבודה החקלאית באזורים הדרום מזרחיים הם אלו שדרשו עבודה רבה וכך למעשה החלה שם העבדות. לעומת זאת האזור המערבי שהחקלאות לא התאפשרה בו לא היה צריך את העבדים ולכן גם לא היה להם אינטרס לקיומה.
רגעי הפיצול בין וירג'יניה לוירגי'ניה המערבית
ההחלטה על פיצול בין המדינות התקיימה בשנת 1861 בריצ'מונד בירת המדינה. בהחלטה זו נערכה הצבעה של בית הנבחרים. כחלק מההצבה 30 הצביעו נגד, 17 בעד ושניים נמנעו. לאחר מכן הוקמה אסיפה המונית בעיר קלרקסבורג. בוועידה נכחו 425 נציגים מ- 25 מחוזות. בוועידה זו הדעות היו חלוקות. לאחר משאל עם שהתקיים במאי אותה שנה אושרה ההיפרדות, אך עם התנגדויות רבות. לכן הוחלט לכנס ועידה נוספת- ועידת וילינג ביוני באותה שנה. בוועידה זו נקבע גם ארגון הממשלה מחדש. בסוף הוועידה נבחר מושל חדש למדינה בשם פרנסיס ה. פיירפונט. כעת נוצר מצב חדש בו וירג'יניה נשלטה על ידי שתי ממשלות ושני מושלים. ממשלה אחת הושבעה לארצות הברית וממשלה אחרת לקונפדרציית המדינות של אמריקה. באוגוסט שוב נערך משאל עם לגבי ההתפצלות כאשר היה רוב של 18 אלף איש אשר היו בעד. בדצמבר 1862 אישר נשיא ארצות הברית, אברהם לינקולן את הצטרפות המדינה בחקיקה, כאשר הטיל עליה תנאי להוציא את העבדות בהדרגתיות מהחוקה.
התקופה לאחר מלחמת האזרחים
תקופת השיקום שנמשכה לאורך זמן רב הביאה למחלוקות רבות בין וירג'יניה לוירג'יניה המערבית. המחלוקות היו לגבי חובות המדינה והחלוקה בניהם מכיוון שסכומי הכסף הושקעו לבניית תשתיות אשר שתי המדינות נהנו מהן. המחלוקת עלתה לבית המשפט העליון של ארצות הברית ובשנת 1915 נקבע סכום סופי אשר וירג'יניה המערבית הייתה צריכה לשלם. התשלום שולם סופית בשנת 1939. וירג'יניה המערבית שלאחר תקופת השיקום הרוויחה הרבה ממשאביה אשר כוללים מינרלים מגוונים אותם היא מכרה לממשל הפדרלי של ארצות הברית. במאה ה- 19 גם מצאו במדינה את האספלט אשר הפך לחומר גלם ששימש את תעשיית ארצות הברית כולה וכמו כן היא גם הפכה להיות ספקית הפחם המרכזית.
הממשל בוירג'יניה המערבית
בית המחוקקים במדינה זו מורכב משני בתים: סנאט עם 34 חברים ובית נבחרים הכולל 100 נבחרים. למפלגה הרפובליקנית במדינה זו יש רוב בשני בתים אלו. לרשות המבצעת יש מושל אשר נבחר לקדנציה של ארבע שנים בכל מערכת בחירות לנשיאות ארצות הברית. המושל יכול לכהן שתי קדנציות רצופות. כמו כן, הוא יכול להיבחר לקדנציה שלישית שאינה רצופה. כחלק מבחירות ארצות הברית, המדינה שולחת 3 נציגים, נכון להיום כולם רפובליקנים.
וירג'יניה המערבית מבחינה דמוגרפית
קבוצת האוכלוסייה הגדולה ביותר בוירג'יניה המערבית כיום היא הגרמנים שמהווים כ- 18 אחוז מכלל התושבים. אחריהם מגיעים האירים עם 14 אחוזים, האמיריקאים עם 12 אחוזים והאנגלים עם 11 אחוזים. האמריקאים רובם עם שורשים אנגלים.
